יש מורות שעושות דברים אחרת. שיודעות איך להיות מורות לחיים. יש להן את התבונה והיכולת היצירתית, לקחת ערכים ורעיונות מופשטים וגדולים ולהדגים אותם בצורה מוחשית שנכנסת עמוק לזיכרון ולב. מרתה קוט'רן היא מורה כזאת. אני בוחרת לפרסם את הסיפור לקראת יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות איבה שיתקיים השבוע. * פורסם לראשונה על ידי שוקה …
זהו תרגום חופשי מסרטון בו הפסיכולוג ד"ר חורחה בוקאי מספר את הסיפור בספרדית . בוקאי מאמין, שפעמים רבות אנקדוטה או סיפור נחקקים בזיכרון הרבה יותר מהסברים או שיטות טיפול רשמיות, ואני כל כך מסכימה איתו! הנה הסיפור שלו: "באי אחד גרו כל הרגשות ביחד. יום אחד הודיעה תחושת הוודאות לרגשות שהאי שלהם עומד לשקוע ולהיעלם …
קבלו סיפור מן המזרח: "נזיר פנה אל ג'ושו ואמר לו: זה עתה הצטרפתי למנזר. אנא, למד אותי. ג'ושו שאל: "אכלת את דייסת האורז שלך?" הנזיר ענה: "כן, אכלתי אותה." "אם כך", ענה ג'ושו, "כדאי שתשטוף את הקערה שלך" ובאותו רגע חווה הנזיר הארה." כדרכם של הסיפורים הקצרצרים מהמזרח, גם מאחורי סיפור זה עולם שלם …
כל הזכויות שמורות ליעל רותם
