זהו תרגום חופשי מסרטון בו הפסיכולוג ד"ר חורחה בוקאי מספר את הסיפור בספרדית .
בוקאי מאמין, שפעמים רבות אנקדוטה או סיפור נחקקים בזיכרון הרבה יותר מהסברים או שיטות טיפול רשמיות, ואני כל כך מסכימה איתו!
הנה הסיפור שלו:
הרגשות נדהמו מהבשורה הקשה. הם התקשו להאמין שדבר כזה עומד להתרחש, אך תחושת הוודאות אמרה להם בביטחון:
"אני לעולם לא טועה. מי שיישאר על האי הזה ייעלם לעולמים. לא יודעת מה אתכם, אבל אני מתכוונת להציל את עצמי."
הרגשות השתכנעו מדבריה והחלו להתארגן לקראת עזיבה.
הם מצאו ספינות, השיגו סירות וגילו דרכים כדי לנטוש את האי ולהציל את עצמם.
הראשונה שעזבה לאי קרוב הייתה תחושת הוודאות. אחריה עזבו את האי כל הרגשות האחרים, זה אחר זה.
האחרונה שנשארה על האי הייתה האהבה.
היא חשבה לעצמה: "אבל איך זה ייתכן? איך יכול להיות שהאי נעלם לי אחרי כל השנים האלה שגרתי בו?"
בכל יום שעבר האהבה שמה לב שהאי ממשיך לשקוע עוד קצת, והבינה שאם היא לא תתנתק ממנו בקרוב היא תיעלם במצולות ביחד איתו.
אבל עכשיו כבר לא נותרה שום סירה שתוכל לעלות עליה.
לפתע ראתה האהבה את הספינה שעליה הפליג האושר חולפת ממש ליד החוף.
היא קראה לו: "אושר, יש לך ספינה כל כך גדולה, אנא קח אותי אתך!"
אושר ענה: "הייתי שמח לעזור, הספינה שלי אכן גדולה, אבל היא מלאה בזהב ובכסף ואין לי מקום בשבילך. אני מצטער…"
עברה עוד ספינה ועליה היוהרה. האהבה קראה לה: "יוהרה, את יפה ממש כמו הספינה שלך. אולי תיקחי אותי אתך?"
"הו לא, לא אוכל לקחת אותך. תראי אותך – איך את נראית! כולך דומעת, מלוכלכת וכל כך מוזנחת. אני מצטערת…" ענתה יוהרה והפליגה הרחק משם.
אחר כך עבר ספינה ועליה העצבות. האהבה קראה לה: "עצבות, אחותי, אני רואה שיש לך ספינה משלך, האם תהיי מוכנה לקחת אותי אתך?"
"הייתי לוקחת אותך איתי, אבל אני כל כך עצובה שאני מעדיפה להיות לבד" ענתה עצבות.
באותו רגע הבינה האהבה, שהיא הולכת לשלם מחיר כבד כל כך שלא הייתה מוכנה להרפות מהאי.
לפתע, שמעה מישהו שורק לה מאחורי השיחים. כשהסתובבה ראתה איש זקן קטנטן ומצומק עם זקן ארוך.
להפתעתה אמר לה הזקן: "בואי איתי, אני אציל אותך!"
הוא לקח אותה איתו , העלה אותה לסירת משוטים והחל לחתור.
תוך כדי החתירה התבוננה האהבה וראתה כיצד האי שהכירה שקע סופית בים.
כשהגיעו לאי החדש נעלם הזקן מעיניה לפני שהספיקה להודות לו.
על האי החדש פגשה האהבה את תחושת הוודאות שכבר הייתה שם לפניה, ושאלה אותה:
"האם ראית את הזקן שהציל אותי, בזמן שאף אחד אחר לא היה מוכן לעזור?"
הוודאות ענתה בפליאה: "מה, את לא יודעת מי זה? הרי זה הזמן!"
כי רק הזמן יכול לעזור לאהבה להתגבר על אהבה שאבדה, ולהניח מאחור את מה שכבר נגמר."
** אני ממליצה בחום להשתמש בסיפור זה כחלק מדיאלוג קבוצתי או פרטני בנושאים: תהליכי שינוי, מצבי משבר, פרידה זוגית, תקיעות, התמודדות.
** תודה גדולה לפסיכולוגית תמר מחלין שהעבירה לי את הסרטון ותרגמה אותו עבורי!
