בעבודתי כמנחת קבוצות להתפתחות אישית אני משתמשת בסיפורים ככלים לדיאלוג משמעותי עם המשתתפים. הקסם מתרחש בכל פעם מחדש. דרך עלילה על אדם אחר בעולם, אמיתי או דמיוני, אנשים מדברים ומשתפים ברגשות ובחוויות אישיות מאוד, בלי להרגיש חשופים מדי. נוצרת תחושה ואווירה של מוגנוּת ומתחיל תהליך שבו, בליווי הנחיה עדינה, ייכנסו גם הסיפורים האינטימיים של המשתתפים.
בשפה המקצועית קוראים לתהליך הזה – ביבליותרפיה, אבל למעשה הרעיון שלסיפורים יש כוח מרפא עתיק יומין, וידוע עוד ממדורות השבט עם המספרים של העולם העתיק שסיפרו סיפורי מרפא, שהותאמו למאזיניהם, ועזרו להם להתמודד ולהבין יותר את עצמם ואת העולם.
סיפור טוב הוא כמו בצל: מורכב משכבות רבות. השכבה החיצונית היא המשמעות הגלויה הנקלטת בצורה מודעת דרך ההיגיון והשכבה הפנימית היא בעלת משמעות סמויה, הנקלטת באופן אינטואיטיבי ומעוררת תהליכים נפשיים. ממש כמו בצל, סיפור שמגיע ברגע הנכון, מוסיף טעם חשוב וטעים לתבשיל החיים. וכמו בצל, גם סיפור יכול לגרום לנו לקלף את הקליפות והמסיכות שלנו ולדמוע…
השפה הסימבולית של הסיפורים, שפת הדימויים והמטפורות, נוגעת בנושאים רגישים בצורה עקיפה אך עמוקה מאוד, כמו שבפסיכואנליזה משתמשים בעולם החלומות המטפורי, שמעלה תכנים מהלא-מודע.סיפור הוא כלי רב-עוצמה, מפתח מתוחכם ועדין שיכול להוביל למקומות הפרטיים ביותר שבהם נמצאים המחשבות, הזיכרונות והרגשות שלנו. לעיתים דרך סיפורו של האחר אנחנו זוכים להקלה גדולה ובזכותו מצליחים לבטא את המילים החסומות שלנו שהתקשינו למצוא, ושלא הצלחנו לנסח בגלל רגשות כמו פחד, בושה או אשמה.
בשיתופים, בהדהודים ובדיון המתפתח בקבוצה דרך הסיפורים ניתנת למשתתפים הזדמנות להתעודד, לחזק את תחושת השייכות, ללמוד ולהרחיב את נקודות המבט בדרכים שישפיעו לטובה על חייהם ועל רווחתם הנפשית.
סיפור הוא כלי עידוד עוצמתי. זה קורה לנו גם בסרטים כמובן, כשאנחנו נפגשים דרך מסך הקולנוע בסיפוריהם של אחרים, ובמצוקות שלהם. וכשאנחנו מקשיבים לסיפוריהם על המאבקים שלהם, מחלחלת לתודעתנו גם הידיעה המנחמת שהקושי והכאב שאנו חווים הם אוניברסליים, ושאנחנו לא לבד!
ההתמודדות והאומץ של הגיבורים שלנו מחזקים גם בנו את תחושת החירות – לפעול, לשנות ולהשתנות, ולצאת במסע לגילוי האוצר החבוי שלנו….
